החלטה בתיק ע"ע 30685-05-13

השופט אילן איטח

1.      לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 2.4.2013 (השופטת שרה שדיאור; תע"א 1372-10), בו חויבה המבקשת לשלם למשיב הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים בסך כולל של 39,866 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה (1.8.2008). כן חויבה המבקשת לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

עיכוב הביצוע מתבקש בנוגע לסכומים שנפסקו לזכות המשיב בלבד, שכן המבקשת העבירה הסכום שנפסק כשכר הטרחה לבא כוח המשיב.

הרקע לבקשה:

2.      המשיב החל לעבוד אצל המבקשת ביום 5.7.2006.

3.      בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים . בין היתר, טען המשיב כי שולם לו שכר של 9 ש"ח לשעת עבודה; המשיב עבד חמישה ימים בשבוע, מהשעה 07:00 עד השעה 17:00, כאשר הייתה לו חצי שעה הפסקה ביום; המשיב לא קיבל דמי חופשה ולא יצא לחופשה כל תקופת עבודתו; ביום 10.8.2010 פוטר המשיב על ידי מר ארקדי קושניר, מנכ"ל המבקשת (להלן - ארקדי), על רקע צמצום בעבודה.

אף כי הדבר לא צויין במפורש, המשיב הוא תושב השטחים אשר עבד במפעל המבקשת הממוקם באזור שנהוג לכנותו "מובלעת".

המבקשת טענה באמצעות ארקדי ובאמצעות רואה החשבון שלה - מר משה סיטון (להלן - סיטון) כי המבקשת שילמה למשיב את מלוא שכרו על פי הדין הירדני. המבקשת שילמה למשיב מעל שכר המינימום; המבקשת שילמה למשיב דמי חופשה בסך של 1,700 ש"ח ביוני 2007 ו-1,700 ש"ח נוספים ביוני 2008. הדבר אף מצוין בתלושי השכר; המשיב עבד משעה 07:00 עד השעה 16:00 בלבד, שכן בשעה זו נסגר המפעל; המשיב הועסק על ידי המבקשת עד חודש מאי 2008 ולא עבד כלל בחודש ינואר 2008, והמשיב עזב את עבודתו מיוזמתו מטעמים אישיים בלבד.

4.      בדיון קדם משפט מיום 4.11.2010 הגיעו הצדדים להסכמות כמפורט להלן: המשיב החל לעבוד אצל המבקשת ביום 5.7.2006; על יחסי העבודה בין הצדדים מיום 10.10.2007 חל הדין הישראלי; בתקופת העבודה הרלוונטית לא הונפקו למשיב תלושי משכורת; למשיב לא שולמו דמי הבראה; למשיב לא שולמו דמי חגים.

5.      בבית הדין האזורי נחלקו הצדדים בשאלת הדין החל - ישראלי או ירדני, ובשאלת מועד החלות של הלכת בג"צ קו לעובד ותחולת הדין הישראלי על יחסי הצדדים; מועד סיום העסקתו של המשיב; מה גובה השכר ששולם למשיב בפועל ומה היקף משרתו; נסיבות סיום ההעסקה של המשיב; האם שולמו למשיב מלוא התשלומים המגיעים לו בעד פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. 

6.      בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין ציין כי אמנם על פי המוסכמות בין הצדדים נקבע כי למשיב לא הונפקו תלושי שכר, אולם לתצהיר של סיטון צורפו תלושים (נספח ד'). כמו כן, במוסכמות נקבע כי למשיב לא שולמו דמי הבראה ודמי חגים, אולם בחלק מהתלושים מופיע רישום של דמי הבראה ודמי חגים. עם זאת, יש לקבל את טענת המשיב כי בתלושים שהוגשו אין ממש, ויש להתייחס לתלושים בזהירות הראויה, בהיעדר כל משקל ראייתי. זאת, גם מאחר שהונפקו בדיעבד וגם מאחר שמעדותו של סיטון עולה כי התלושים לא בהכרח משקפים את התשלומים. מעבר לכך, מעיון בתלושים עולה כי הם אינם משקפים את היקף עבודתו של המשיב, את שיעור השכר שקיבל בפועל ורכיבי השכר.

בכל הנוגע לשאלת הדין החל, נקבע, בין היתר, כך: על יחסי העבודה בין הצדדים חל הדין הישראלי. נדחתה טענת המבקשת לפיה הלכת בג"צ קו לעובד אינה חלה רטרואקטיבית. בית הדין ציין כי הכלל הוא שהלכה החדשה חלה למפרע ורק במקרים חריגים תוחל מעתה והלאה; בכל מקרה, המבקשת כלל לא הוכיחה את תחולת החוק הירדני, ונוכח הסתירות שהתגלו בגרסת ארקדי, מנהל העבודה, גם לא הוכח שבפועל שולם למשיב על פי הדין הירדני.

בכל הנוגע ליתר המחלוקות נקבע כך:

לעניין נסיבות סיום העסקה - המשיב סתר בעדותו את האמור בתצהירו, לפיו ארקדי הוא אשר פיטר אותו. לאור הסתירה בגרסאות המשיב, המשיב לא הרים את הנטל, ולא הוכיח אקט פיטורים כנדרש, והתביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת נדחית. גם טענת המבקשת לקיזוז הודעה מוקדמת נדחית, שכן בעדותו ארקדי לא זכר את נסיבות סיום העסקת המשיב, וספק זה פועל לטובת המשיב.

לעניין מועד סיום ההעסקה - המשיב לא הוכיח את מועד סיום ההעסקה. לא הוצג תלוש שכר עבור חודש יולי 2008. סיטון העיד בתצהירו כי על פי רישומי המבקשת המשיב עבד עד חודש מאי 2008 ולא עבד בחודש ינואר 2008. עם זאת, הוא הודה בחקירה הנגדית כי כרטיסי הנוכחות לא הונחו בפניו. על פי נספח "במקום טופס 106 בשנת המס 2008" לתצהיר סיטון שהועבר למס הכנסה עולה כי לשלטונות המס דווח על עבודת המשיב בחודשים פברואר 2008 עד מאי 2008, וכן יש דיווח על חודש יולי 2008, וזאת בניגוד לתצהירו של סיטון. על המבקשת הנטל להוכיח תאריך שונה של מועד סיום העסקה מהתאריך לו טוען המשיב, אולם התאריך לו טען המשיב לא נסתר על ידי המבקשת. לפיכך, יש להעדיף את המסמכים שהועברו לרשויות המס לצורך דיווח, ומאחר שהמשיב דווח כמועסק גם בחודש יולי, היום האחרון להעסקתו הוא 30.7.2008.

לעניין היקף המשרה והפרשי שכר מינימום - על פי ההלכה הפסוקה נטל הראיה להוכחת שיעור השכר ותשלום שכר עבודה מוטל על המעביד. כאמור, תלושי השכר אינם משקפים את שכרו של המשיב והיקף עבודתו ולא ניתן להסתמך עליהם. הטבלה שהציגה המבקשת (נספח א' לתצהיר) איננה מגובה במסמכים אשר יש בהם לתמוך באמיתות הנתונים המצוינים בטבלה, וכן נתונים אלו מסתמכים, בין היתר, על תלושי השכר. לפיכך, המבקשת לא הוכיחה את שיעור שכרו של המשיב במשך כל תקופת עבודתו אצלה.

באשר להיקף משרתו של המשיב, בהיעדר רישום של שעות ודוחות נוכחות שלא הוגשו על ידי המבקשת, ומחמת הספק נקבע כי שעות העבודה יחושבו עד השעה 16:00 בלבד.

אין מחלוקת כי שכרו של המשיב שולם לו במזומן, ומבלי שהמשיב קיבל לידיו תלושי שכר, אשר הוצגו על ידי המבקשת לראשונה בהליך בבית הדין. לפיכך, אין ראשית ראיה להניח כי המבקשת שילמה לעובדיה שכר מינימום. נקבע כי שכר המינימום לכל תקופת העסקתו של המשיב היה 80,234 ש"ח. בית הדין ציין כי הוא בדק את שיעורי הדיווח לרשויות המס. בית הדין פירט את השכר ששולם למשיב על פי טופס 106 (נספח ג' לתצהיר המבקשת), ולאחר מכן קבע כי מהסכום שאמור היה להשתלם למשיב יש להפחית את סכום השתכרותו בפועל - 50,761 ש"ח. לפיכך, על המבקשת לשלם למשיב הפרשי שכר מינימום בסך של 29,473 ש"ח. בית הדין ציין כי המבקשת לא הציגה כל חישוב נגדי לחישובי המשיב, ולפיכך נעשה החישוב על סמך העובדות המועטות והמסמכים שהגישו הצדדים לבית הדין.

לאחר בחינת העדויות והראיות נקבע כי המשיב זכאי לדמי הבראה (3,641ש"ח),  פדיון חופשה (3,554 ש"ח) ודמי חגים (3,198 ש"ח).